<h1>תשובות בעלי התוספות סימן כ"ג — תשובת ר"י</h1>
<h2>דף לג:</h2>
פעם אחת שאל גוי קנקן של דלעת מזופף שנותנים לתוכו יין, והיה של ישראל ושאלו לגוי ונתן בתוכו יין שלו לילה אחת והחזיר לישראל. ולאחר זמן שכחו שנשתמש בו יין נסך ומלאוהו יין מבושל והריקוהו לתוך קנקן של עץ מזופף כשר. וחזרו ועירו אותו קנקן לתוך חבית של יין מבושל להשתמר לתוכו. ושוב חזרו ומלאו הקנקן שיני יין שאין מבושל אחר שהוריק ממנו יין מבושל שהיה מתחילה בקנקן של דלעת, ונתנו יין שאינו מבושל זה לתוך חבית שאינו מבושל. ושאלו לר'. ויש שרצו לאסור מטעם כי אע"פ שהתירו חכמים למירמי שיכרא בדלי שנשתמש בו יין נסך לאחר שהודח במים או ניגוב, דקים להו לרבנן דשכר אין בו כח להפליט יין נסך שבתוך הכלי לתוכו, אע"פ דמיא גרידי מפליטין אותו כששוהא לתוכו הרבה, שהרי ניתר הכלי ע"י מילוי מים ג' ימים, עירוי מעת לעת [ע"א], הכי קים להו דלא אלים השכר להפליט כמים גרידי, אע"פ שמחמיצין אותו והוא חזק הרבה. והלכך מותר ליתן לתוכו שכר שאין טעם היין האסור נפלט בו. אבל יין מבושל, וכי מפני שמבושל הוא אין כח להפליט יין נסך הבלוע בכלי, והלא הוא חריף וחזק הרבה יותר. ונמצא שטעם היין נסך שבולעת הקנקן נפלט לתוכו ונאסר אותו יין, ויאסור כל החביות של יין מבושל שהורק לתוכו, וגם חבית שנייה של יין שאינו מבושל ונתנו לתוך חבית של יין שאינו מבושל כמו כן. ור' השיב כי בין שכר בין (יין) [מים] מותרים בכלי הנאסר ביין נסך והמחמיר (ביין) [במים] מבשכר לא חש לקימחיה ואין בדבריו ממשות. ובהדיא קתני גבי קנקנים כגירסת הספרים באין מעמידין גבי נתן יין של ישראל נותן לתוכו מים ואין מחלק בין זמן מרובה לזמן מועט, וגם שכר כמסקנא דהתם. ואעפ"י שמים ושכר מותרין אין להוכיח מהם יין מבושל אם נאסור בחזקת גרגותני במשהו כדמשמע מילתיה דרב הונא [נ"ו ע"ב], שאם כן חשוב יין גוי כשאר ליאסר במשהו אע"פ שהוא לעניין ניסוך כמבושל למתניתין דקאי רב הונא עלה. ומיהו קשה לי אם נפרש דמיירי במשהו למה לא מבטל מטעם דהלכה כרבא [ס"ו ע"א] בחמרא חדתא ע"י סלק את מינו כמו שאינו, כי דוחק הוא להעמיד רב הונא כאביי, ואע"פ שאין מתירו מטעם ושכר ומים מ"מ אלא משהו. והיה ראוי להתיר דבש בין מטעם סליק את מינו [חולין ק' ע"ב] נמי אז היית מתירו מטעם זה. ואע"ג לא הוראת מעשה כר"ת שמתיר בשיכשוך במים ושט"ש וקנקנים של חרס המזופסים בכל דבר שאין מכניסו לקיום. ואני מחמירי' עליהן בנודות של עור, כדי הוא רבינו לסמוך עליו בשעת הדחק, כי התורה חסה על ממונם של ישראל. וגם על דבריו אין קושיא וראוי לסמוך עליהן אף לאשר לא יסמיך סתם יינן במשהו. כך השיב ר'.
